בן יוסף ואיווט. נולד ביום ח' באדר תשי"ג (23.2.1953) באשקלון. למד בבית-הספר היסודי ע"ש הרב מימון ובבית-הספר היסודי 'מוריה' שבאשקלון. בגלל קשיי-פרנסה נאלץ מוטי להפסיק את לימודיו ולסייע בכלכלת הבית. הוא שלח את ידו במלאכות שונות כדי להקל את עול-הפרנסה שהכביד על אביו. היה לו כוח-רצון עז ומעולם לא ישב בטל ולא בחל בכל מלאכה. בימי-ילדותו פקדו את מוטי מחלות רבות, ובשל-כך היה חלוש. אך כשנתבגר, התאושש והיה לעלם חסון ותמיר, בעל מרץ וחיוניות ותחומי-התעניינות רבים. מוטי אהב להאזין למוסיקה ורכש תקליטים רבים לאוסף שלו. הוא חיבר שירים והרבה לשיר ולהתאמן בזמרה. בשעות- הפנאי הרבה לטייל באזור אשקלון. מוטי אהב לעזור לזולת, שכן היה אוהב-אדם, מכבד את רגשותיו ואינו שומר טינה. הוא היה ותרן וסלחן, קשה לכעוס ומתרחק מריב וממדון, ושוקד על השכנת שלום בין ידידיו. הוא היה חברותי וקל להתיידד, טוב-לב ורחב-יד. הוא היה אדיב ונעים-הליכות, אופטימי ועליז, בעל חוש-הומור ואוהב להתלוצץ ולהתבדח. את בני-משפחתו אהב אהבה רבה ורחש להוריו כבוד רב.

מוטי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לחיל החינוך ולנח"ל. הוא היה חייל טוב וממושמע ואהוד על חבריו. הכול חיבבוהו בזכות בדיחותיו השונות, כושר-חקיינותו, שובבותו ומעשי- הקונדס שעשה, שהיטיבו לרומם את רוח חבריו ולעודדם בשעת מצוקה ומאמץ מפרך.

בסוף אפריל 1974, ליד היאחזות גיתית שבבקעת-הירדן, עלה רכבו על מוקש והוא נפצע קשה. שישה ימים לאחר-מכן, ביום ז' באייר תשל"ד (29.4.1974), מת מפצעיו והובא, למחרת היום, למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבאשקלון. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ותשע אחיות.

הוריו תרמו לזכרו תיבה ומנורות, כיסא של אליהו וספרי-קודש לבית-כנסת באשקלון.